פסק-דין בתיק עש"ר 54137-03-12

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.      המערערת 2, ל.מ.ר שירותים בע"מ, שהיא חברה לאספקת שירותי אבטחה (להלן- חברת ל.מ.ר. או החברה), הגישה ביום 26.1.2011 את בקשתה למשיבות לקבל רישיון לעסוק כ" קבלן שירות", לפי הוראת סעיפים 2 ו-10א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו-1996 (להלן- חוק קבלני כוח אדם או החוק). המערער 1, מר גיל יוסף בינג, הוא בעל מניותיה ומנהלה היחיד של החברה. בקשת החברה לקבלת רישיון נדחתה על ידי המשיבה 2 (להלן- המנהלת). על פי החלטת המנהלת, אין החברה עומדת בתנאי הסף הנדרשים בחוק לקבלת הרישיון. לעניין זה נקבע בהחלטה כי בעל המניות היחיד בחברה, הוא מר בינג, הורשע בעבירות שמפאת חומרתן או נסיבותיהן אין הוא ראוי לעסוק כקבלן שירות (סעיף 3(א)(3), ו-6(א)(4) לחוק); כי הבקשה הוגשה על יסוד מידע כוזב (סעיף 3(ג) ו-6(א)(1) לחוק), וכי אין החברה עומדת בתנאים כנדרש בחוק, לעניין ניסיון ניהולי או עסקי של מנהלה ובעל מניותיה (סעיף 3(א)(1) ו-10א(א)(1) לחוק). המערערים מבקשים התערבות בית הדין בהחלטת המנהלת, באשר לטענתם היא התקבלה בניגוד לכללי הצדק הטבעי, היא אינה מידתית ולוקה בחוסר סבירות, ועל כן דינה להתבטל. לחלופין מבקשים המערערים כי בית הדין יעניק רישיון למערערים בתנאים כפי שימצא לנכון.

הרקע העובדתי

2.      חברת ל.מ.ר נרשמה כחברה ברשם החברות ביום 16.6.09. מר בינג, בעל מניותיה ומנהלה של חברת ל.מ.ר, הוא גם בעלים ומנהל של חברת האבטחה "בינג ביטחון" אותה הקים בשנת 2005, ושל חברת האבטחה "בינג אבטחה מיוחדת בע"מ", אותה הקים בשנת 2007. כאמור, ביום 26.1.2011 הגישה חברת ל.מ.ר את בקשתה לקבלת רישיון מושא הערעור.

3.      במהלך התקופה שלאחר הגשת הבקשה, פנה אגף ההסדרה במשרד התמ"ת אל המערערים בבקשה לקבל השלמות לחומר שהגישו, וערך שני ביקורים אצל המערערים. בין לבין, במהלך חודש יוני 2011 פורסם באתר "נבו" כי מר בינג הורשע בבית משפט השלום בתל אביב בעבירות על חוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975 (תפ (ת"א) 32335-12-10 מיום 9.6.2011, להלן- פסק הדין המרשיע). על מר בינג הוטל עונש של שירות לתועלת הציבור.

         ביום 9.10.2011 נערך ראיון למר בינג, ובו ביום נגבתה ממנו הודעה.

ביום 20.11.2011 הוזמנו המערערים לשימוע בכתב, במסגרתו התבקשו להתייחס להרשעת מר בינג בעבירות לפי חוק מע"מ; להעלמת מידע בדבר היותו בעלים של החברה "בינג אבטחה מיוחדת בע"מ", ובדבר היותו בעלים של חברות שנקלעו לקשיים כלכליים; לעניין אי עמידה בתנאי ניסיון ניהולי ועוד. ביום 18.12.2011 הוגשה תגובת המערערים לשימוע.

ביום 2.9.2010 הורשעה חברת בינג ביטחון בע"מ על פי הודאתה, בעבירה לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (תפ 1129-10). לאחר שנודע דבר הרשעתה למנהלת, נשלחה אל המערערים הודעה בדבר תוספת לשימוע, עליה הם הגיבו ביום 15.1.2012.

ההחלטה

4.      ביום 13.2.2012 ניתנה החלטת המנהלת הדוחה את בקשת המערערים לקבלת רישיון קבלן שירות, מן הטעם שאין החברה עומדת בתנאי הסף הנדרשים בחוק לקבלת הרישיון. בהחלטה נקבע כי בעל המניות היחיד בחברה, הוא מר בינג, הורשע בעבירות שמפאת חומרתן או נסיבותיהן אין הוא ראוי לעסוק כקבלן שירות (סעיף 3(א)(3) לחוק). לעניין זה מצוינת הרשעת מר בינג בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), כדלקמן: 5 עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לו לגביו מסמך, במטרה להתחמק מתשלום מס (סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ); 24 עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים, עבירות לפי סעיף 117(א) לחוק מע"מ, ו-7 עבירות של מסירת ידיעות כוזבות במטרה להתחמק מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ. בנוסף, מצוינת בהחלטה הרשעת החברה בינג ביטחון, שבבעלותו היחידה של מר בינג, בעבירה לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א -1951.

עוד נקבע בהחלטה כי הבקשה הוגשה על יסוד מידע כוזב (סעיף 6(א)(1) לחוק). בקשר לכך מצוין כי בקורות החיים שהציג מר בינג בצירוף תצהיר, בחר להשמיט כי הוא הבעלים היחיד של שתי חברות אבטחה, בינג אבטחה מיוחדת בע"מ ובינג ביטחון בע"מ, שהגיעו לחדלות פירעון בעת ששימש מנכ"ל בשתיהן, וכן שהטעה את הרשות אודות מיקום משרדי חברת ל.מ.ר.

בנוגע למיקום משרדי החברה מצוין בהחלטה, כי בטופסי הבקשה לרישיון דיווח מר בינג כי משרדי החברה נמצאים ברמת גן, וסימן כי לחברה יש סניף. בשיחה טלפונית מסר כי אין לחברה סניף, וכי בטעות סומן בטופס קיומו של סניף. בביקור שנערך במשרד ברמת גן, התברר כי המקום אינו נגיש לנכים. בתגובה הודיע מר בינג כי פעילות החברה תיערך מכתובת אחרת. לאור הודעתו, נערך ביקור בכתובת החדשה, שם נמצא שילוט של "בינג אבטחה מיוחדת", מספר הטלפון היה של "בינג אבטחה מיוחדת", וכן נמצא במקום אדם שהציג עצמו כסמנכ"ל "בינג אבטחה". אותו אדם נרשם בטופס הבקשה לרישיון לחברת ל.מ.ר, כמנהל עבודה בל.מ.ר. באותה כתובת לא היה כל "זכר" לפעילות חברת ל.מ.ר. כך יצא, שלא רק שהועלם מן הרשות קיומה של חברת "בינג אבטחה" אלא שלמעשה מר בינג מערבב בין החברות.

בקשר לניסיון הניהולי הנדרש בחוק, כתנאי למתן רישיון (סעיף 3(א)(1)), נקבע, כי נוכח האופן בו ניהל המערער את שתי חברות האבטחה הנוספות שבבעלותו, הרשעתן בפלילים, חובותיו לבנקים ולמוסד לביטוח לאומי, וכן רצונו לפרק את החברות הנ"ל בשל הגעתן לחדלות פירעון " קיים ספק רב אם ניתן להכיר בניסיון שצבר מר בינג מניהולן של חברות אלה, כעומד בדרישות הסף של הניסיון הניהולי והעסקי לצורך קבלת רישיון לעסוק כקבלן שירות".

עוד נקבע בהחלטה, כי מר בינג לא עדכן את הרשות בדבר שינוי ברישום הפלילי. לעניין זה מצוין כי נוהלה חקירה נגדו בעניין שנגנז " מחוסר ראיות מספיקות". על פי ההחלטה, גניזת תיק החקירה אינה פוטרת מן החובה לעדכן את הרשות.

הערעור

עיקר הטענות שבערעור

5.      לטענת המערערים, בשנים 2007-2009 נקלעו "חברות האבטחה הקודמות" של מר בינג לקשיים כלכליים. אף שחלק ניכר מן הקשיים נגרמו שלא באשמת המערער, הוא קיבל על עצמו אחריות מלאה מתוקף היותו בעלים של החברות, ומתוך דאגה לעובדיו. בתקופה זו לקח הלוואות גדולות, לרבות בשוק האפור, על מנת שמשכורות עובדיו ישולמו במועדן. כשהתייצב מצבו פנה מיוזמתו לרשויות מע"מ, ודיווח על העסקאות שביצע בתקופת המשבר הכלכלי שחווה. על כך הועמד לדין והודה מיד באשמה. שירות המבחן המליץ שלא להרשיעו ולהטיל עליו עבודות לתועלת הציבור. המערער מפנה לדברי השבח שנרשמו לזכותו בפסק דינו של בית משפט השלום, לפיו הורשע כאמור בעבירות לפי חוק מע"מ. המערער מציין כי אנשי מע"מ ציינו בפניו כי הרשעתו לא תפגע בעבודתו בתחום חברות האבטחה. גם השופטת מציינת בפסק דינה כי יתכן שהרשעת המערער תמנע ממנו להשתתף במכרזים מסוימים, אך לא שוכנעה כי יהיה בכך כדי להביא לקריסת החברות או להתמוטטותן. לטענת המערערים אי מתן רישיון בהסתמך על ההרשעה פוגע בעקרון ההסתמכות שלו עצמו, כמו גם בהסתמכות שהסתמך בית המשפט על הצהרות אנשי מע"מ.

באשר להרשעה בעבירה לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951- שמו של המערער נמחק מכתב האישום באותו עניין. כמו כן, הרשעת "בינג ביטחון" הייתה בעבירה של אי ניהול פנקס חופשה שנתית. עוד נטען כי התברר שהעובד התבלבל בין החברות שהעסיקו אותו, ובפועל אף קיבל מ"בינג ביטחון" 4.5 ימי חופשה. אין לקבל את הסבר המנהלת בדבר פעולת החברה באמצעות האורגנים שלה וייחוס אחריות למר בינג בגין הרשעת החברה. לחברה אישיות משפטית נפרדת, ואין המנהלת רשאית לבצע הרמת מסך, מה עוד שבמקרה זה הוכח כי למר בינג לא הייתה כל אשמה.